הפעם אנחנו מארחות בפינת המו"ליות שלנו את מוריה מקסימון, שהקימה את הוצאת מָא - הוצאה חדשה שהוקמה לפני כשנתיים, מתוך אהבה למילה הכתובה ומתוך כאב לא יתואר של אובדן, לאחר שבעלה של מוריה, אלון ציפריס, נפצע אנושות בראשו. אלון, שהיה כותב והוגה, הותיר אחריו כתבים רבים, ובקשתו האחרונה הייתה שהם יראו אור.
עד כה ראו בהוצאה שלושה ספרים, שלושתם של אלון, ובהמשך מתוכננים לצאת בה גם ספרים של כותבות וכותבים נוספים. שם ההוצאה נלקח מהשפה היפנית, ומשמעותו "מרווח" או "אמנות השקט". השקט הזה שורה על ספרי ההוצאה היפהפיים, שיש בהם כבוד לשקט שבין המילים לא פחות מלמילים עצמן.
מוריה מספרת על הספר שהפך אותה למו"לית: בחנות ספרים קטנה בירושלים, כפי שעניינים מסתוריים לעיתים קורים, עוד לא יכולנו לנחש, אבל קווי המתאר של מא החלו להרקם. לפני כמעט עשור, אלון בן זוגי נכנס לחנות ונתקל בספר: ״משפחתי וחיות אחרות" מאת ג׳רלד דארל. זכרונות ילדות מתוקים הציפו אותו, ומלבד זאת שקנה את הספר גם בהמשך נסע לקורפו למסע קטן ומשמעותי. מקורפו אלון שלח אליי מייל קצר עם טקסט שכתב. נשכח העניין והשנים חלפו. לפני חמש שנים אלון נפצע בראשו, וחיינו עברו שינוי יסודי מקצה לקצה. באחד הערבים, בני שאל אותי מדוע אבא, שכתב רבות, לא השאיר משהו כתוב עבורם (עבורו ועבור אחיו). נזכרתי לפתע באותו אימייל שנשלח אליי מקורפו. למזלי מצאתי אותו וגיליתי שוב קסם של מילים השוזרות סיפור, על עננים והרים, על מרחקים וגעגועים, על התבוננות ושיבה הביתה. על פרידה. יצרתי קשר עם חברתי, המאיירת המוכשרת אוריין שביט. וכך נולד הספר הראשון בהוצאה, איליריה. בעצם כך נולדה ההוצאה. "במשפחתי וחיות אחרות" יוצאת משפחה מאנגליה למסע אל אי רחוק, קורפו, כנגד כל הסיכויים והמוסכמות, ומקימה, על אף כל הקשיים, חיים חדשים, נובעים, צבעוניים. ואולי הסיפור הזה הוא לא סתם הרקע לתחילתה של מא. כמו בחירת הלב שהייתה חייבת לבקוע, שחיכתה להתגלות דווקא במקום שבו נדמה שהחיים נעצרו.
מא עוסקת באנשים, בסיפורים שלהם, בניצוץ הקטן שיכול לברוא עולם חדש. ״ומי בכלל זכה, אי פעם, לראות הר מבין ונעלם?" ( מתוך "איליריה")בעודי מקריאה לבני הצעיר, הוא עונה לי: אבא. אבא זכה.