שי מנהיימר

אני נפעם ומתענג על המילים, על התיאורים, על העדינות שבך ועל יכולת זיקוק נפלאה לקחת חוויה קטנה כגדולה מחייך ולפרק אותה לפיסות ולהרכיב מחדש לתמונה מרהיבה ומושלמת כפי שהיא. תוך כדי קריאה חשתי שאני איתך במסדרונות בית החולים, בחדר ההתאוששות, בחדר עם אלון, אתך במרפסת. הכאב פוגש את היופי, השבר פוגש את השלם, חוסר האונים פוגש את השלווה האלוהית.

עינת זאפרנסקי

הכתיבה שלך מפלחת את הלב! נזכרת במילים של אלון: אני מאמין ברוח האדם. נזכרתי בהן בתקופה משוגעת זו בארץ ובכלל מילים חזקות בכתיבה שלך את נותנת חיים. רוח האדם בהתגלמותה

יעל שריג-רוזן

"ומי אמר שפסיק הוא לא עולם ומלואו" לא עזבתי את המילים עד שהספר תם לו

רות

מרפסות. וואוו. כמו ניתוח לב פתוח בנוכחות רופא מלא חמלה…

ענבל

מוריה, חשבתי שהסאה שלי כבר גדושה מדי בסיפורי כאב וצער ושיהיה לי קשה מדי לקרוא את הספר כרגע. אבל את כותבת בכל כך הרבה יופי ואהבה ורגש צלול כמו בדולח, שלא הצלחתי להניח אותו מידיי למשך שעה ארוכה. עוד לא סיימתי לקרוא, אבל כבר עכשיו אני אומרת לך: לחיי המילים שלך, שהן זהב נסתר מתחת לאבני המדבר- גם עבורי.

אילת אולמן

השירים כאילו ממשיכים להכתב כל יום מחדש איזה קסם

אורלי ארליכמן

כל מילה, כל משפט של אלון משאיר אותי נדהמת. בכל כך מעט מילים מביע בעצם את כל מה שחשוב בחיים.

שלי לאוטמן

עשיתי את זה עכשיו וממש הרגשתי נשימה עמוקה. מורה דגול האלון הזה

רונית בר אילן

זה ספר שנוגע בעדינות ומזמין למדוד מבטים, זויות, התבוננויות, במרחב הפנימי והחיצוני. מהספרים האלה שפתאום מתגלגלים אליך באיזו פינה של החיים, ומשהו בפשטות הישירה של המילים נכנס ישר ללב. בפסטיבל "דרך הנדיב" שהתקיים בפרדס חנה בנובמבר 2018 יצרתי פרויקט, אשר הציג קטעים מהספר על שלטים דיגיטלים במרחב הציבורי.

לתיעוד הפרויקט

מיה דונסקי

ובכל זאת... אני כל כך מבקשת ..

שירי מ.

מודה מעומק הלב על שזכיתי לפגוש אותך אלון על המתנה היקרה מפז החבויה במילותיך.

שלי ספרבר

ספר שכולו לב! נוגע עמוק עמוק בנשמה, מעורר כל נפש ונוגע באמת! שופך אור גדול על מהות חיינו בעולם הזה. תמצית חכמתו של איש מופלא

דנה

וואו איליריה.. שמתי מתחת לכרית.. הכי קרוב שאפשר כמה אוויר וכמה נחמה וכמה יופי ופליאה ארוזים כל כך יפה בין הדפים אלון ומוריה מוריה ואלון אני אוהבת אתכם תודה למסתורין שהפגישה ביננו

נעה ארליך

איך מעבירים קסם? איך אלמד את ילדי שיש שכבות לכל דבר? הנה אחת, ומתחתיה עוד אחת שיש נסתר. שלא הכל גלוי על פני השטח? איך מעבירים אהבה? פליאה מול הטבע, קשר בין הרים לעננים. המובן מאליו הזה... שכל כך לא מובן מאליו. אליריה. ספר שהגיע אלינו מנעם גוני ומוריה, שנכתב על ידי אלון, משפחה שהיא חצי משפחה. הספר הזה, יש לו סיפור לידה כזה. של הרבה נסתר וגלוי, של אהבה וגם כאב. והנה אנחנו חובקים אותו, עם הציורים האלה שאפשר ללכת לאיבוד בתוכם, והטקסט המערסל. כאילו פונה לילדים, אבל הוא ממש בשבילנו המבוגרים. ואני, יש לי חולשה גדולה ליצירות כאלה, שבסוף מתאימות לכולם.

איתי סלווין

סיימתי עכשיו לקרוא את הספר.. התענגתי עליו. הוא החזיר לי את אלון לחיים ותרם לי להכיר אותו הרבה יותר טוב ממה שהכרתי. כמה עומק יש בו, דמיון, יצירתיות ובעיקר המון נוכחות.. ממש תרגול במיינדפולנס..

עידו גוטהולד

קראתי השבת את הספר, כל כך אלון. כמה חופש וחיות וכמה הוא חסר. הוא ממש רוקד מתוך הספר, הצליח לעורר אותי, לדגדג ולחיות ולצבוע את העולם ולהפעים בכתיבה הנוכחת שלו, תודה.